גרגרן

Aside serving torrents the TorrentReactor team launched TorrentPrivacy last year, a service that allows BitTorrent users to download torrents anonymously. Unfortunately, the site itself now poses a security threat of its own.

Websense reports that TorrentReactor has been injected with an IFrame that connects to a malicious site full of exploits. The exploits affects various applications including Internet Explorer and Adobe’s Shockwave and Acrobat Reader.

Once the user is successfully exploited a Trojan Downloader with an extremely low anti-virus detection rate will download and install a rootkit on the user’s system, after which more evil is bound to happen.

TorrentReactor’s founder Alex told TorrentFreak that they are looking into the matter and hope to fix the vulnerability as soon as possible. Alex further told us that he has no clue who’s behind the attack.

This is not the first time that TorrentReactor has suffered from an IFrame injection as The Register points out. Last year it dealt with a similar security breach.

Needless to say, TorrentReactor users may want to avoid the site for the time being if they’d rather not have a rootkit on their system.

Post from: TorrentFreak

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Update 3: Presentation from the NoSQL conference: slides, video 1, video 2.
Update 2: The folks at Hypertable would like you to know that Hypertable is now officially sponsored by Baidu, China’s Leading Search Engine. As a sponsor of Hypertable, Baidu has committed an industrious team of engineers, numerous servers, and support
resources to improve the quality and development of the open source technology.
Update: InfoQ interview on Hypertable Lead Discusses

More on Hadoop
">Hadoop and Distributed Databases. Hypertable differs from HBase in that it is a higher performance implementation of Bigtable.

Skrentablog gives the heads up on Hypertable, Zvents' open-source

http://labs.google.com/papers/bigtable.html">BigTable clone. It's written in C++ and can run on top of either HDFS or KFS. Performance looks encouraging at 28M rows of data inserted at a per-node write rate of 7mb/sec.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Twenty five years ago, when Steve W. worked for a military subcontractor, he'd often roll his eyes when meetings were denoted "CONFIDENTIAL". It's not that he didn't take confidentiality seriously, it's just that everything they did was confidential. By labeling most everything "CONFIDENTIAL", there was no way of knowing when some things – like performance reviews and should-we-fire-so-and-so discussions – were really, really confidential. At least, not until you were actually in the meeting.

At one meeting, it was was really, really confidential. It was a one-on-one and across the table from Steve sat the Project Manager. These kind of solitary meetings took place either because you're doing something very wrong... or you're getting canned.

"Hey Steve," the project manager started, "I need a fresh set of eyes on a performance problem we've been facing with the EC Unit."

Steve perked up at this. And not just because he wasn't getting fired, but because the EC Unit — EC being short for Electrical Capabilities — was a pretty big deal as of late. It was a "switch" on one of their new automated testing stations with hundreds of relays configurable to variety of electrical ratings: 50 Milliamps at 0.01 Volts, 400 Volts at 200 Amps, you name it. Being about the size of a VW Bug and having a panel of blinking indicator lights which actually meant something, it was an impressive sight... and had an equally impressive budget to boot.

The project manager continued, "it's taking in the neighborhood of eight hours to run through an engineer test script and that is really hurting us on turnaround. If you can crack this nut, you just might be the hero of the project."

Eagerly, Steve got to work on familiarizing himself with the EC's software. Basically, the idea behind the program was that, as part of a test, the engineer would write a statement like "Apply X amps at Y volts to circuit C with waveform..." and the program would compute the least electrically expensive path.

Developed by the primary contractor, the code weighed in at about 5,000 lines of Pascal and, with a myriad of functions and high math, it was certainaly no picnic. For days, he poured through the logic. After single stepping though the program and creating enough flow charts and flow diagrams to cover two walls, nothing jumped out at him. However, when Steve added a global counter in every function in the application (as there was no profiler available), he hit paydirt.

While most functions were called proportionally to the number of connections to be analyzed, the following worst offending function was called over a billion times.

function eval_strings_are_equal(s1:string[255], s2:string[255]):Integer

    «reasonably efficient string compare function implementation here»
end

The funny thing about that innocent looking function was how the program handled the parameters. Can you see it? No matter what the size of the string data — even as few as two characters — the program would copy two 255 byte sequences to the stack, one byte at a time. Steve found that if he changed the parameter declaration to the *even* number 256, the parameters would be copied to the stack *two* bytes at a time and reduced the runtime by half!

But, was 256 bytes...overkill? Steve looked further and found that the longest strings ever passed would only be 8 bytes long - he reduced the parameter length to match. The end result: an analysis that would ordinarily take an entire business day would be done in a half hour.

No doubt about it - Steve was the man. And better yet, it wasn't even his company's fault: the primary contractor was responsible for that particular module.

At their next "CONFIDENTIAL" meeting, the Project Manager started without a word of small talk. "So do you have something for me?"

Steve smirked and nodded, with a smug Yeah, you better believe I do! and handed over the documentation with a very nice "before and after" graph on the first page.

"WOW!" the project manager was shocked, "This is good!...REALLY GOOD!"

Before Steve could even explain how he did it, the project manager jumped in again. "However," he said slowly, "we're going to have to sit on this for now. We can't tell them about this."

Steve shot back a quizzical look as the project manager explained. As it turned out, there was a big political fight going on with the primary contractor about the project. The primary was blaming Steve's company for overall Electrical Capabilities slowness and Steve's company was blaming the hardware supplied by the primary. Not that it really mattered, because there was a planned upgrade to the Electrical Capabilities system that, among other things, promised much higher performance.

"It's only a single line code change," Steve implored, "it would take all of five seconds to explain. Then the users would be up and run-"

"Yeah, yeah," he brushed off, "we'll keep it as our 'ace in the hole' in case they complain about slowness after the upgrade. We'll show 'em that we're not the ones who are causing all the problems."

"But isn't the upgrade several months away?" Steve rhetorically asked, "we can get them to implement it now and save thousands of client man hours in the mean time."

The project manager glared, "you're not going to share the patch information. It's confidential."

As the planned upgrade date came closer and closer, the likelihood of actually upgrading seemed less and less likely. When the date had come and gone, the upgrade project was "put on hold until next quarter". And it stayed on hold for quarter after quarter after quarter.

Five years later, when it came time for budget cuts, the entire Electrical Capabilities project — military personnel and all — was cut for good. Apparently, the auditors weren't too thrilled that engineers just sat around all day, waiting for some program to run.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

אזהרה חמורה: הפוסט הבא מיועד לגיקים בלבד. כל השאר נתונים בסכנת חמורה של מוות משעמום.

לאחר שתיבת הדוא"ל הוובית של חורים ברשת החלה להתמלא עד לסף ה-quota, סרבתי לשלם לחברת "לך אבא" את הסכום המופרז שהיא דרשה ככופר תמורת כמה גיגה בייטים עלובים. הפתרון המתבקש היה לעבור ל-Google Apps, חבילת כלים ושירותים טובה אשר מציע חינם אחסון של שבעה גיגה בייט, ישום גוגל צ'ט, גוגל דוקס משותף ועוד.

הדואר האלקטרוני שלי כרגע מאוחסן ב"לך אבא". כדי להעביר את החשבון מ"לך אבא" אל Google Apps, עלי לבצע שינוי טכני ברשומות ה-Mail Exchange) MX). ההגדרות אלה אמורות להיות ניתנות לשינוי אצל רשם הדומיין. במקרה שלי, איגוד האינטרנט הישראלי. אני מדגיש שהדומיין שלי אינו מנוהל ב"לך אבא" אלא ב-ISOC-IL.

אך אבוי, בחשבוני באתר רישום הדומיינים של איגוד האינטרנט הישראלי אפשר לשנות רק שמות שרתי DNS, ללא תתי קטגוריות. מישהו הלשין לי ששינוי כזה ניתן לביצוע רק בפקס, אך שיחה עם מי שענתה לי במשרדי איגוד האינטרנט הבהירה כי על פי האיגוד, השינוי צריך להתבצע ב-GoDaddy, אך באתר שלהם, כאמור, אין שום התייחסות לכך. אחד הצדדים לא בדיוק מכיר את העובדות או מפספס. יכול להיות שהפספוס כולו שלי, אך בהנחה שאני לא קשה תפישה במיוחד, איך אני אמור להתמודד עם מערכות מתעתעות כאלה? האם עלי לשבת ולחכות בעוד התיבה מתמלאת או לשלם בשל הקשיים הטכנוקרטיים שהערימו עלי? מי יציע פתרון?

In common with most other European countries The Netherlands is trying to find a solution to the ever increasing use of file-sharing sites to share copyrighted material. Presently, downloading movies and music for personal use in The Netherlands is seen as “fair use” and not punishable by law.

In their advice to the government, a working group consisting of four members of the Dutch parliament looked into the matter. They suggested criminalizing downloading once the entertainment industry has come up with sufficient legal alternatives.

The conclusions of the report were widely debated in the Dutch press. Worryingly, also some of the factual errors about Mininova that the parliamentarians dreamed up were recited in the media, which may hurt the BitTorrent site in the ongoing court case against the local anti-piracy outfit BREIN.

For instance, the report claims that Mininova ignores complaints form copyright holders and refuses to remove torrents from their site. This nonsense of course, since the site has had a copyright policy for years and is known to follow up every complaint.

Another inaccuracy in the report is the claim that Mininova adds “reviews” to the torrents their users have uploaded, something we’ve never heard before. The rumors that they actually host copyrighted content and that they filter porn from their site pro-actively don’t hold up either.

The Mininova staff are not happy with these allegations, especially since they are currently involved in a lawsuit against the entertainment industries that covers the same issues. “We are very displeased with the fact that the working group didn’t contact us prior to releasing this report, or even took a look at mininova.org,” Mininova co-founder Erik Dubbelboer said.

“We demand that the spreading of false information related to Mininova will be stopped. In addition, we demand that the working group removes the name Mininova from the report and places a rectification on the website of the Dutch parliament and in several national newspapers,” Dubbelboer added.

“We take this very seriously,” Erik Dubbelboer said. “If these demands are not met, we’ll consider to take legal steps,” he said to emphasize the seriousness of their demands.

Arda Gerkens, the head of the parliamentary working group pointed to her parliamentary immunity when she was confronted with the news. However, legal experts said that parliamentarians don’t have any immunity when they speak out in public, which she did.

Mininova demands that the rectifications are made before the verdict in their case against BREIN is due, so it wont influence the decision of the judges.

Post from: TorrentFreak

החלטתו של כב' השופט נעם סולברג לאפשר לשר הפנים לא לחדש את דרכונו של יניב דוד הראל, אזרח ישראלי שנמצא בחו"ל היא תמוהה ומוזרה, ועשויה להשליך על סוגיות חוקתיות רחבות יותר, עד כדי שתשנה את אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה (עתמ 9050/08 יניב דוד הראל נ' שר הפנים). בקצרה, הראל הוא ישראלי שנולד בבאר שבע, בנעוריו התגורר עם הוריו לסירוגין בארץ ובחו"ל, ובשנת 2002, עת היה בן 17, עבר עם הוריו לאירנלד מתוקף עבודתם. צה"ל דחה את גיוסו ב2002 לצורך סיום לימודיו התיכוניים, אך לא הסכים לדחותו שוב בשנת 2004, החל משנת 2005 נחשב הראל לנפקד משירות צבאי.

בשנת 2007 פנה הראל למשרד הפנים להאריך את דרכונו (או ליתר דיוק לקונסוליה) ומשרד הפנים השיב לו שכיוון שזה משתמט משירות צבאי דרכונו לא יוארך. הראל, כסטודנט לרפואה, הציע לצה"ל כי זה יגיע ארצה, ישפט על העדרותו וישוב ללימודיו, כאשר ב תום לימודיו ישרת כעתודאי בחיל הרפואה, צה"ל סירב כמובן.

השאלה לה נדרש בית המשפט הוא האם לשר הפנים ישנה סמכות לא להאריך (או לסרב לתת) דרכון לאדם שלא שירת שירות צבאי (או שמשתמט ממנו). בית המשפט נסמך על הוראות של החלטת ממשלה משנת 1964 שקובעת כי לא ינתן שירות לפי חוק הדרכונים ל"אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון".

החלטת הממשלה מ1964 קודמת להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנכנס לספר החוקים בשנת 1992. חוק היסוד, בין היתר, קובע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל [ו] כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל" (סעיף 6). הוראות החוק גם קובעות כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8), הוראה זו, הנקראת פסקת ההגבלה, הופיעה בשלל פסקי דין בהם נבחנו הוראות שלטוניות (לדוגמא בג"צ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, בג"צ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים ועוד)

החלטת הממשלה משנת 1964 צריכה להבחן לאור פסקת ההגבלה גם כן, והיא צריכה לבחון האם אי חידוש הדרכון, במצב בו ללא אישור שר הפנים אין לחדש דרכון, היתה סבירה בנסיבות העניין. יש לשים לב שההחלטה עצמה כוללת גם איסור על חידוש דרכון של מי ש"נופל למעמסה על מוסדות הציבור בחו"ל" ו"אדם הפוגע בשמה הטוב של מדינת ישראל בניכר". כלומר, מטרת ההחלטה היתה להרתיע אזרחים מלפעול נגד המדינה, לרבות להשתמט משירות צבאי. בעוד שמטרה זו ראויה, יש להבחון האם האכיפה היא צודקת: הראל הוא אכן אחד מאלפים שמשתמטים משירות צבאי, אך הוא אינו עושה זאת ממניעים אגואיסטים בלבד, הוא מוכן להתגייס לאחר לימודיו ולהשקיע שנים בצבא הקבע כרופא. דומה שההחלטה למנוע ממנו את דרכונו (קרי: להפוך אותו לשוהה בלתי חוקי בארצות הברית ולא לאפשר לו את לימודי הרפואה) היא החלטה שרירותית. מחוץ לישראל ישנם אלפים שמחזיקים תעודות זהות ודרכונים אך לא משרתים בצבא, ואף בישראל. אכן, הם לא "אנשים שלא חזרו לישראל לצורך מילוי חובתם" אלא אנשים שנמצאים בישראל ונמנעים מחובתם האזרחית. אבל נכון, בחרדים לא צריך לגעת, אלא רק במשתמטים החילוניים.

הראל אינו סרבן אידיאולוגי, הוא סרבן מטעמי נוחות. אולם, החלטת כב' השופט סולברג פוגעת בו במידה שעולה על הנדרש ופוגעת בחירותו.

כב' השופט סולברג מכשיר, דה יורה, את האבחנה בין משתמט למשתמט. המשתמט החרדי, ברשות החוק, יכול להמנע מלקיים את חובותיו האזרחיות והמשתמט  הסמולני, זה שאינו ברשות החוק, יהיה מחוסר זכויות. זהו שלב נוסף במיליטריזציה של החברה, ועוד צעד לכיוון שלילת זכות בחירה ממי שלא שירת בצבא.

We recently upgraded our database server to 48 GB of memory -- because hardware is cheap, and programmers are expensive.

Imagine our surprise, then, when we rebooted the server and saw only 32 GB of memory available in Windows Server 2008. Did we install the memory wrong? No, the BIOS screen reported the full 48 GB of memory. In fact, the system information applet even reports 48 GB of memory:

But there's only 32 GB of usable memory in the system, somehow.

Did you feel that? A great disturbance in the Force, as if 17 billion bytes simultaneously cried out in terror and were suddenly silenced. It's so profoundly sad.

That's when I began to suspect the real culprit: weasels.

No. Not the cute weasels. I'm referring to angry, evil marketing weasels.

That's more like it. Those marketing weasels are vicious.

We belatedly discovered post-upgrade that we are foolishly using Windows Server 2008 Standard edition. Which has been arbitrarily limited to 32 GB of memory. Why? So the marketing weasels can segment the market.

It's sort of like if you were all set to buy that new merino wool sweater, and you thought it was going to cost $70, which is well worth it, and when you got to Banana Republic it was on sale for only $50! Now you have an extra $20 in found money that you would have been perfectly happy to give to the Banana Republicans!

Yipes!

That bothers good capitalists. Gosh darn it, if you're willing to do without it, well, give it to me! I can put it to good use, buying a SUV or condo or Mooney or yacht one of those other things capitalists buy!

In economist jargon, capitalists want to capture the consumer surplus.

Let's do this. Instead of charging $220, let's ask each of our customers if they are rich or if they are poor. If they say they're rich, we'll charge them $349. If they say they're poor, we'll charge them $220.

Now how much do we make? Back to Excel. Notice the quantities: we're still selling the same 233 copies, but the richest 42 customers, who were all willing to spend $349 or more, are being asked to spend $349. And our profits just went up! from $43K to about $48K! NICE!

Capture me some more of that consumer surplus stuff!

How many versions of WIndows Server 2008 are there? I count at least six. They're capturing some serious consumer surplus, over there in Redmond.

• Datacenter Edition
• Enterprise Edition
• Standard Edition
• Foundation
• Web
• HPC

Already, I'm confused. Which one of these versions allows me to use all 48 GB of my server's memory? There are no less than six individual "compare" pages to slice and dice all the different features each version contains. Just try to make sense of it all. I dare you. No, I double dog dare you! Oh, and by the way, there's zero pricing information on any of these pages. So open another browser window and factor that into your decisionmaking, too.

I don't mean to single out Microsoft here; lots of companies use this segmented pricing trick. Even Web 2.0 darlings 37 Signals.

Heck, our very own product segments the market.

37signals just does it .. prettier, that's all. They're still asking you if you're poor or rich, and charging you more if you're rich.

Eric Sink also advocates the same "rich customer, poor customer" software pricing policy:

In an ideal world, the price would be different for every customer. The "perfect" pricing scheme would charge every customer a different amount, extracting from each one the maximum amount they are willing to pay.

• The IT guy at Podunk Lutheran College has no money: Gratis.
• The IT guy at a medium-sized real estate agency has some money: $500.
• The IT guy at a Fortune 100 company has tons of money: $50,000.

You can never make your pricing "perfect," but you can do much better than simply setting one constant price for all situations. By carefully tuning all these details, you can find ways to charge more money from the people who are willing to pay more.

This sort of pricing seems exploitative, but it can also be an act of public good -- remember that the poorest customers are paying less; with a one-size-fits-all pricing policy, they might not be able to afford the product at all. Drug companies often follow the same pricing model when selling life-saving drugs to third-world countries. First-world countries end up subsidizing the massive costs of drug development, but the whole world benefits.

What I object to isn't the money involved, but the mental overhead. The whole thing runs so contrary to the spirit of Don't Make Me Think. Sure, don't make us customers think. Unless you want us to think about how much we'd like to pay you, that is.

And what are we paying for? The privilege of flipping the magic bits in the software that say "I am blah edition!" It's all so.. anticlimactic. All that effort, all that poring over complex feature charts and stressing out about pricing plans, and for what? Just to get the one simple, stupid thing I care about -- using all the memory in my server.

Perhaps these complaints, then, point to one unsung advantage of open source software:

Open source software only comes in one edition: awesome.

The money is irrelevant; the expensive resource here is my brain. If I choose open source, I don't have to think about licensing, feature matrices, or recurring billing. I know, I know, we don't use software that costs money here, but I'd almost be willing to pay for the privilege of not having to think about that stuff ever again.

Now if you'll excuse me, I'm having trouble deciding between Windows 7 Smoky Bacon Edition and Windows 7 Kenny Loggins Edition. Bacon is delicious, but I also love that Footloose song..

Read more of this story at Slashdot.

In this podcast, we interview Jonathan Ellis about how Facebook's open sourced Cassandra Project took lessons learned from Amazon's Dynamo and Google's BigTable to tackle the difficult problem of building a highly scalable, always available, distributed data store.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

• "Dark Launching": During the two weeks prior to launch we began what we call a "dark launch" of all the functionality on the backend. Essentially a subset of user queries are routed to help us test, by making "silent" queries to the code that, on launch night, will have to absorb the traffic. This exposes pain points and areas of our infrastructure that needs attention prior to the actual launch. Increasing the demand on one subsystem may generate more logs than anticipated and overwhelm analysis processes, or unexpected network bottlenecks may appear. "Dark launching" allows us to stress test parts of Facebook before it would be apparent, while still simulating the full effect of launching the code to real users.
• Levers and the "Nuclear Option": We couldn't be sure of the exact level of traffic the launch would generate so we put together contingency plans to decrease the load on various parts of the site. This gave us overhead in core functionality at the expense of less essential services. Facebook comprises hundreds of interlocking systems, although to users it's presented as a simple web page. Throttling back the behavior of certain facets allows us to lighten the demand on our infrastructure without compromising major site functionality. The time required to make most of these changes is usually less than a minute.
Some of the levers at our disposal were:
• Altering Facebook Chat to be less feature-rich by turning off typing notifications, new item notifications, and slowing down how often clients refresh their buddy lists.
• Decreasing the default number of stories on the Home and Profile pages.
• Switching off entire parts of the site like the bottom chat bar, the highlights to the right of news feed, "People You May Know", and commenting on/liking of stories.
• "Nuclear Options": In the event that Facebook became overwhelmed with traffic and suffered performance problems as a result we also prepared for what we called 'Nuclear Options' such as cutting off nearly all the functionality on the Profile page, turning off Facebook Chat, and completely disabling the Home page. Any of these options were an absolute last resort to keep the site functional as they would have resulted in a severely degraded user experience.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

What’s your best defense against a boot CD that breaks Windows passwords in two keystrokes? Encrypting your entire hard disk. Shannon’s got the details on truecrypt drive encryption while Darren brings up plausible deniability with hidden volumes.

Download HD Download MP4 Download XviD Download WMV

Encrypting your entire hard drive

Truecrypt is an open-source, free program for everyone.
Download the latest version of Truecrypt.

Open Truecrypt and choose ‘Create Volume’. Choose ‘Encrypt entire hard drive’. Then, you will choose whether you single-boot or multi-boot your machine.

On the encryption options, I just choose AES because it is the default setting, and it’s a very strong encryption.

Next you will choose a password. This option is neat because it actually gives you a small notice saying that a password with less than 20 characters is easier to break than one with more than 20.

On the next page, you must randomize your data. You must move your mouse around in the box of algorithms to create a very randomized clump of data. The more randomized, the better encrypted.

Truecrypt will make your create a rescue disk. This is easy if you have a cd burner already installed in your tower. If not (if you have a netbook), you must create the rescuedisk.iso and burn it onto a flashdrive or something of the like. You are basically making Truecrypt think you have a cd burner and are burning the cd, when instead, you are just sticking the iso on a USB flashdrive.

For my netbook, I used WinCD Emu. WinCD Emu emulates the burning of a cd, so Truecrypt thinks you’ve finished this task.

Truecrypt will ask you to wipe your drive, and I just choose none since I don’t really need to. Next you must go through a pretest. Your computer will restart and a Truecrype login screen will appear before the windows login (this is why Konboot wouldn’t work!). If everything goes well and the pretest completes with no problems, you can begin encrypting. Encryption takes a LONG time, so be patient! Once it’s done, it’ll prompt you, and you’re finished!

For a more in depth step by step, go here.

And as always, you can email me at snubs@hak5.org!

Plausible Deniability with Hidden Truecrypt Volumes

Plausible Deniability basically means being able to deny awareness of something. For a more rich explination check out Wikipedia’s article on the subject, it’s quite interesting.

In regards to Truecrypt, our subject of the week, Plausible Deniability referrs to the ability to hide encrypted volumes within encrypted volumes. Since it cannot be proven that a hidden volume exists within a truecrypt volume.

Hidden volumes can contain just about any data, including entire operating systems. It is important to note that the sectors of a hidden volume do not change over time. If an adversary had access to the outer volume contents over a period of time the existance of a hidden volume could be proven if files were never read or written to or from these sectors.

Questions? Comments? Write me directly, Darren@Hak5.org or send feedback to the entire Hak5 crew.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

The sale of the largest BitTorrent tracker in the world to Global Gaming Factory X (GGF) blasted like a shockwave though the BitTorrent community yesterday. For years The Pirate Bay has been a synonym for free file-sharing, something that many fear will change in the near future.

However, thus far GGF’s plans for the site and tracker are rather vague and uncertain. First of all there is a huge divide between what the Pirate Bay co-founders think will happen to the site and what GGF is telling the public.

TorrentFreak has spoken with Pirate Bay co-founders Peter Sunde and Fredrik Neij who both think that the Pirate Bay will stay pretty much like it is now for the time being. The only difference in the short term, according to their knowledge, is that the site will link to torrents hosted on a third party domain tracked by a third party tracker.

Both the torrent hosting service and the tracker they are referring to are still in development, the co-founders said. They are not aware of any concrete plans to turn the site into a legal venture. In an attempt to find out we asked GGF to elaborate on their future plans and the response we got was remarkable.

GFF told us that most of their recent comments to the press were nothing more than “corporate bla bla.”

So let’s take a look at some of the bla bla that surfaced in the past day, to see if it makes any sense at all. Here are some of the key proposals.

1. The new Pirate Bay will put a halt to illegal downloading.
2. The Pirate Bay will compensate rights holders who publish their content on the site
3. The Pirate Bay will pay users for sharing files.

This sounds very impressive but, to put it mildly, it raises a few concerns.

It’s basically the same as saying that iTunes would pay its users to share music. When GGF has to pay both file-sharers and content providers they will undoubtedly have to raise huge sums money from a third party. So what is going to bring in this cash?

Ads of course! GGF is predicting to sell ads like no other website in the world has ever done. They told BusinessWeek that they hope to make as much as $672 million a year from advertisements.

GGF is also planning to raise money from ISPs. Theoretically ISPs might be willing to contribute because they could save on bandwidth costs if most of the files are served locally or directly from caching services, but it wont be enough. Also, they assume that The Pirate Bay will generate a significant portion of Internet traffic once they go ‘legal’, which is doubtful.

An even more significant problem is keeping the current users on board and cutting deals with content providers, all at the same time. This is an almost impossible task since copyright holders will only join if there is no illegal content on the site, and users will only stay if there is enough free and unrestricted DRM-free content available.

This means that GGF has to cut deals with pretty much every large music and movie studio from the start to have even a chance of survival. Even if they manage that, they also have to collect millions of dollars to compensate both the users and copyright holders.

Nevertheless, only hours after they announced they would acquire The Pirate Bay, GGF claimed that the entertainment companies they’ve spoken to are already interested in teaming up with the site they fought long and hard in court. Perhaps the Big Four are more open-minded than we expected - maybe GGF will draw on the business relationship it built with Vivendi in 2007?

No further explanation is needed to see that the bright future GGF is selling will never happen. Their plans seem to be completely delusional, at least in this world, and it’s even a mystery where they will get the $7.8 million funding to actually buy the site. If they ever will….

Post from: TorrentFreak

Read more of this story at Slashdot.

Read more of this story at Slashdot.

זה בגלל הטוקבקים לידיעה. למה, חשבתם שנסתער על השינוי הוולקני שבוצע בלוגו של פיירפוקס 3.5? 

לכל טורי "לא ארץ לארנבים"

Read more of this story at Slashdot.

כך טוען ארתור בנג'מין (פרופסור למתמטיקה) בהרצאת הטד שלפנינו:

As a postgrad in the late '80s, Neil Bowers made some extra book money by acting as a helper in the computing lab. At the time, undergrads were all working on a grindingly slow VAX-11/780, and Neil and his fellow postgrads were posted there for hands-on help. This tended to be focused at the start of the year, when there were groups discovering Unix and programming for the first time.

One time, an Irish girl asked Neil for some help, saying that she couldn’t understand what was going on: she thought her program looked right, but for some reason, each time she ran it she got partial output, and varying amounts of output each time. The homework assignment she was working on involved writing a program that generated various values and wrote the results in ascii tabular form to a file.

Neil went over to her workstation and had a look at her source code. Everything looked fine. She showed him the file generated by her last run, and indeed, it looked truncated. Hmmm. "Ok," Neil asked, "can you run your program for me, so I can see what happens?".

She typed ./a.out and hit return. Her left hand darted to the keyboard and she hit Control-C. Neil was still mentally processing this when she cat'd the output, and turned to say, "See!" It did indeed contain partial output. Again.

"Um," he paused, "can you just run it again please?" Neil figured that he must have not seen right. But once again she typed ./a.out, hit return, then whap! she hit Control-C. Neil asked her why she hit Control-C every time she ran her program.

"Well," she said confidently, "I discovered that Control-C makes the % prompt come up quicker!"

בדומה לפוסטים אחרים, גם המוטיבציה לפוסט הזה היא שאילתת חיפוש שראויה לתשובה רצינית ולא בת שתי שורות - במקרה הזה, “איך מוכיחים נוסחת פיבונאצ’י”. איני בטוח אם הכוונה היא רק להוכחה שהנוסחה נכונה, או גם למציאת הנוסחה; לדעתי מציאת הנוסחה היא העיקר ואז ההוכחה (באינדוקציה, או באמצעות כלים כבדים מאלגברה לינארית שמטפלים במקרה כללי בהרבה) היא די אלמנטרית, ולכן אתמקד בשאלת מציאת הנוסחה. התשובה טמונה בשיטה סטנדרטית לפתרון נוסחאות נסיגה, שזכורה לי בתור אחד מהדברים היפים ביותר שבהם נתקלתי כשרק התחלתי ללמוד מתמטיקה. ההתלהבות שלי מכך שאפשר למצוא את הנוסחה בפחות או יותר שלוש שורות של חשבון ברמת בית ספר תיכון נבעה מכך שהייתה זו פחות או יותר הפעם הראשונה שבה ראיתי איך ניתוח מתמטי רציני של בעיה שגם אני תהיתי לגביה “מחסל” אותה בקלי קלות - ההמחשה הטובה ביותר לטענת “מתמטיקאים הם עצלנים” של פוליה.

אבל ראשית יש להציג את הבעיה. תחילתה באחד מהמתמטיקאים האירופאים הבולטים הבודדים של ימי הביניים, שהיו תקופה חשוכה במיוחד עבור המתמטיקה, בין הפריחה האדירה לה היא זכתה ביוון העתיקה, והפריחה האדירה שלה החל מימי הרנסנס והלאה. בימי הביניים עיקר המתמטיקה השתמר ופותח בידי המוסלמיםת וגם ליאונרדו מפיזה המוכר יותר בשם פיבונאצ’י, איטלקי, למד מתמטיקה אצל מורים מוסלמים כשגדל באלג’יר. בשנת 1202 פרסם פיבונאצ’י ספר - “ספר החשבוניה” - שהקיף את הידע המתמטי על אלגברה של אותה תקופה (בתקופת היוונים עסקו בעיקר בגאומטריה, וגם בעיות מספריות, דוגמת מציאת מחלק משותף מקסימלי - “האלגוריתם האוקלידי” - נוסחו באופן גאומטרי; בשלהי תקופת יוון העתיקה ובתקופת המוסלמים עיקר הדגש עבר לאלגברה, והמילה “אלגברה” עצמה הגיעה משם ספר של המתמטיקאי המוסלמי המפורסם ביותר, אל-ח’ואריזמי). הספר הכיל כמה מהחידושים המסעירים בתחום - למשל, השיטה העשרונית ושימוש באפס. הוא גם הכיל חידה חביבה שעסקה בארנבים.

אציג כאן את אחד מהניסוחים של הבעיה - איני מתחייב לניסוח המקורי של פיבונאצ’י, שכן אני מעדיף את הניסוח שנראה לי הכי פשוט להבנה. נניח שאוכלוסיית ארנבים מתרבה באופן המשונה הבא: זוג בוגר של ארנבים מביא לעולם, תוך חודש, זוג צעיר של ארנבים, וכך בכל חודש. לזוג צעיר של ארנבים לוקח חודש לגדול ולהפוך לזוג בוגר בעצמו, ואז גם הוא מתחיל להוליד. הארנבים כולם בני אלמוות. כעת, נניח שאנחנו מתחילים עם זוג של ארנבים צעירים - כמה זוגות (שימו לב - זוגות, לא ארנבים בודדים; הזוגות הם תמיד של זכר ונקבה, באופן קסום) של ארנבים בוגרים יהיו לנו בחודש ה--י?

ובכן, בחודש הראשון יש 0 זוגות של ארנבים בוגרים - יש זוג אחד של ארנבים צעירים ותו לא. בחודש שלאחר מכן יש זוג אחד של ארנבים בוגרים (הזוג הצעיר שלנו התבגר), ואפס זוגות של ארנבים צעירים. בחודש לאחר מכן יש את אותו הזוג של ארנבים בוגרים, וזוג חדש של ארנבים צעירים שהם הולידו; ובחודש שלאחר מכן הארנבים שהיו צעירים התבגרו, כך שיש לנו שני זוגות של ארנבים בוגרים, ובנוסף יש זוג צעיר אחד חדש. אם תמשיכו את המשחק הזה עוד ועוד, בוודאי תקבלו את סדרת הערכים הבאה, עבור מספר הארנבים הבוגרים בכל חודש: . מה שפיבונאצ’י רצה לעשות הוא למצוא חוקיות בסדרה הזו.

נסמן את אברי הסדרה בתור , כאשר הוא מספר החודש המתאים. לצורך נוחות, החודש הראשון יסומן ב-0, ולכן הסדרה היא וכן הלאה. החוקיות שפיבונאצ’י הצביע עליה היא פשוטה במיוחד: . כלומר, כל איבר בסדרה (לאחר שני האיברים הראשונים) שווה לסכום שני האיברים שקדמו לו. מעט מחשבה מראה מדוע זה כך במקרה של הארנבונים. מהו , בעצם? הוא מספר זוגות הארנבונים שהיו בוגרים בחודש שלפני כן, ועוד מספר זוגות הארנבונים שהיו צעירים בחודש שלפני כן, והתבגרו. מספר זוגות הארנבונים שהיו בוגרים בחודש שלפני כן הוא בדיוק - זה מה שמספר זה סופר. אבל כמה זוגות ארנבונים צעירים היו? ובכן, הכלל הוא שארנבון צעיר בחודש מסויים הוא ה”תוצר” הישיר של זוג ארנבונים שהיו מבוגרים בחודש שלפני כן. כלומר, אם אנחנו רוצים לספור כמה ארנבונים צעירים היו בחודש , התשובה היא שמספר זה שווה למספר הארנבונים המבוגרים בחודש . כלומר, הוא בדיוק מספר הארנבונים שהיו צעירים בחודש , ומכאן נובעת הנוסחה. הנוסחה הזו, שבה איבר בסדרה מתואר באמצעות איברים מוקדמים יותר בסדרה, נקראת נוסחה רקורסיבית (רקורסיה היא הגדרה של דבר מה באמצעות הסתמכות על מופעים יותר פשוטים שלו - במקרה שלנו, איבר בסדרה מוגדר באמצעות איברים קטנים יותר בסדרה, עד לאיברים שמוגדרים בצורה ישירה) או בעברית, נוסחת נסיגה.

סדרת פיבונאצ’יהייתה מוכרת זמן רב לפני פיבונאצ’י וחידת הארנבים שלו, אך פיבונאצ’י זכה בכבוד שבקריאת הסדרה על שמו. קשה להתחיל ולתאר בכמה מקומות במתמטיקה מופיעה הסדרה - החל בניתוח הסיבוכיות של האלגוריתם האוקלידי, וכלה בהוכחה שהבעיה העשירית של הילברט היא בלתי כריעה. מכיוון שהפוסט הזה אינו מיועד לתיאור סדרת פיבונאצ’י ואני רחוק מלהכיר אפילו מקצת משימושיה, לא אכנס לכך כעת. תחת זאת אתמקד בבעיה שעדיין נותרה פתוחה - מציאת נוסחה סגורה לאברי הסדרה.

מה הבעיה כרגע? נניח שאני רוצה מסיבה כלשהי לחשב את . איך אני עושה זאת? אם כל מה שיש לי הוא הנוסחה הרקורסיבית, עלי לחשב את ואת , כלומר הצטצמתי לבעיה יותר פשוטה, ועדיין גם היא דורשת עבודה - כדי לחשב את אני צריך את (שאמנם, אני ממילא צריך) אבל גם את וכן הלאה וכן הלאה - כלומר, כדי לחשב את אצטרך לחשב את כל עבור . חייבים להודות שזה לא נשמע יעיל במיוחד. האם אין דרך לחשב את בלי לחשב את כל האיברים הקודמים בסדרה?

התשובה חיובית, וכדי להבהיל אתכם גם אתן אותה במפורש עכשיו - מתקיים ש-. הנוסחה הזו נראית מבעיתה לגמרי - משום מקום צץ לו שורש 5, שהוא בכלל לא מספר רציונלי, ומעלים דברים בחזקת ולך תחשב את זה בכלל והצילו. ובכן, אתם מוזמנים לבדוק עבור ערכים קטנים של שהנוסחה עובדת, וכל השורשים של חמש מצטמצמים והכל טוב ויפה; ומחשב מסוגל להשתמש בנוסחה הזו כדי לחשב את בקלות רבה יחסית, הרבה יותר מאשר שימוש בנוסחה הרקורסיבית וחישוב כל הערכים הקודמים בסדרה (למעשה, לא חייבים לחשב את הנוסחה שמוצגת בנוסחה כמות שהיא ואפשר לבצע כל מני שיפורים אך לא אכנס לכך).

אם כן, איך מגיעים לנוסחה הזו? מה ההגיון שבה? מאיפה צץ השורש? והאם הפתרון הוא אד-הוקי ומתאים רק לפיבונאצ’י? אענה על הכל, ואתחיל מהשאלה האחרונה - לגמרי לא. השיטה שאציג עובדת לכל נוסחה רקורסיבית שהיא לינארית במקדמים קבועים והומוגנית - ובמילים המפוצצות הללו אני מתכוון לכך שנוסחת הנסיגה היא באופן כללי מהצורה , כלומר שהאיבר ה- בסדרה הוא סכום של האיברים הקודמים בסדרה, כשהם מוכפלים במספרים קבועים . למשל, היא דוגמה נוספת לסדרה שמתאימה לנוסחה הזו. השיטה שאציג תקפה לכל המשוואות הללו, אך אציג אותה עבור הדוגמה הספציפית של פיבונאצ’י כדי לא להסתבך יותר מדי עם הסימונים.

לאלו מכם שמכירים משוואות דיפרנציאליות, המילים “משוואה לינארית במקדמים קבועים והומוגנית” עשויה להיות מוכרת מאוד - בעיות דומות יש גם במשוואות דיפרנציאליות. גם “תנאי ההתחלה” של הנוסחה הרקורסיבית (במקרה של פיבונאצ’י, ; במקרה של סדרה שבה איבר תלוי ב- הקודמים, תנאי ההתחלה צריך להיות האיברים הראשונים בסדרה) מזכירים את המושג המקביל ממשוואות דיפרנציאליות, וגם שיטת הפתרון היא דומה - מתחילים מ”ניחוש מוצלח” של איך בערך הפתרון אמור להיראות, מציבים אותו במשוואה, ומקבלים מההצבה הזו את הפתרון המדוייק. זה לא מוכיח מיידית שהפתרון נכון, אלא צריך להוכיח זאת - אלא שההוכחה אינה קשה ומספיק לבצע אותה פעם אחת, עבור נוסחת הנסיגה ה”כללית” (הלינארית-מקדמים קבועים-הומוגנית), ואז מספיק יהיה להשתמש בשיטה כדי למצוא את הפתרון (שהוא הדבר שמעניין אותנו, בסופו של דבר).

כבר אגלה מראש שהניחוש הבסיסי שלנו הוא שפתרון נוסחת נסיגה “כללית” הוא מהצורה עבור מספר ממשי כלשהו . כלומר, שהאיבר ה--י בסדרה הוא העלאה בחזקה -ית של מספר קבוע כלשהו, שתלוי רק בנוסחת הנסיגה הספציפית ולא ב-. בוודאי תצעקו כעת שהפתרון של פיבונאצ’י אינו בדיוק כזה - אני יודע, ונגיע לכך. לפני כן צריך להבין איך בכלל הגענו לניחוש הזה - למה שזה יהיה משהו בחזקת ? למה לא , למשל? (שימו לב להבדל - כעת הוא בסיס החזקה ולא המעריך שלה, כמקודם). התשובה לכך היא שניתן להעריך את קצב הגידול של הפונקציה לא רע. אדגים זאת על פיבונאצ’י. מכיוון ש- וכל האיברים (פרט ל-) הם חיוביים, אז לכל . מכאן בפרט שמתקיים , כלומר לא גדול יותר מאשר פי 2 האיבר שקדם לו, , ולכן קצב הגידול שלו אינו גדול מדי: מתקיים ש- (כי אם האיבר הוא 1, השני הוא לא יותר מאשר 2, והשלישי לא יותר מאשר 4, והרביעי לא יותר מאשר 8, וכן הלאה).

מצד שני, . כלומר, הוא לפחות גדול פי 2 מאשר , ולכן קצב הגידול שלו אינו יכול להיות קטן מדי: מתקיים ש-. שוב, לדוגמה - אם אז האיבר השלישי בסדרה הוא לפחות 2, והאיבר החמישי הוא לפחות 4, והשביעי הוא לפחות 8 וכן הלאה. כלומר, קיבלנו שקצב הגידול של הוא אקספוננציאלי - הוא חסום הן מלמעלה והן מלמטה על ידי חזקה -ית של מספר כלשהו (שימו לב ש- ומכאן שזה ש- מופיע במעריך כשהוא מוכפל במשהו לא באמת משנה עבורו, אלא רק עבור הבסיס של החזקה). מכאן שבדיקת מועמד לפתרון שהוא מהצורה היא מתבקשת; הוא מסדר הגודל הנכון. מי שלא עלה בידו לעקוב אחרי כל האסימפטוטיקה הזו - לא נורא. מטרתה לתת מוטיבציה לפתרון ולהמחיש שלא מדובר בניחוש ממוזל בלבד אלא בבחירה מושכלת, אך אין זה הכרחי להמשך הפתרון.

כעת אנו מגיעים לשאלה המרכזית. נניח כי הוא אכן פתרון לנוסחת הנסיגה; מהו ? לצורך כך ניתן להציב את הפתרון בנוסחה ולקבל את המשוואה . ברור כי פותר את נוסחת הנסיגה (פתרון כזה פותר גם את הנוסחה ה”כללית” שלעיל) אבל זה אינו פתרון מעניין, אז נניח כי , ולכן אפשר לחלק את המשוואה שקיבלנו ב- ולקבל , או, אחרי העברת אגפים, . זוהי משוואה ריבועית פשוטה ואנו יודעים לפתור אותה בעזרת הנוסחה הכללית. נקבל . כלומר, קיבלנו שני פתרונות, ובשניהם צץ לו ה- המבהיל. מכאן זה מגיע.

כדי לעשות לעצמי את החיים פשוטים יותר מעתה והלאה, אשתמש בסימון סטנדרטי: , ו-. המספר הוא “יחס הזהב” המפורסם. אם כן, הגענו למסקנה ש- ו- הם פתרונות של נוסחת הנסיגה . מדוע זה לא הפתרון שהצגתי לעיל ומה עוד לא עשינו?

הבעיה בשני הפתרונות שמצאנו היא שהם אינם עונים ל”תנאי ההתחלה”. צריך, למשל, שיתקיים . מיידית ברור שהייתי אידיוט גמור אם חשבתי שפתרון מהצורה יקיים זאת - חזקה של מספר שאינו 0, אינה 0. כמו כן צריך שיתקיים , ולכן הפתרון העלוב גם כן לא טוב לנו. בקיצור, האם צריך לזרוק לזבל את כל הרעיון שהפתרון הוא מהצורה ? לא, צריך רק להרחיב מעט את אוסף הפתרונות שלנו - משני פתרונות, לאינסוף.

באופן כללי, אם הוא פתרון של נוסחת הנסיגה של פיבונאצ’י (ושוב, מה שאני אומר תקף גם לנוסחה ה”כללית”), כלומר אם אז גם , כאשר הוא מספר ממשי, הוא פתרון, כי הרי h\left(n\right) & = & \alpha f\left(n\right)=\alpha\left(f\left(n-1\right)+f\left(n-2\right)\right)=\alpha f\left(n-1\right)+\alpha f\left(n-2\right)\\
& = & h\left(n-1\right)+h\left(n-2\right)\end{eqnarray*}" /> באופן דומה, אם שניהם פתרונות, אז גם הוא פתרון, כי

h\left(n\right) & = & f\left(n\right)+g\left(n\right)=\left(f\left(n-1\right)+f\left(n-2\right)\right)+\left(g\left(n-1\right)+g\left(n-2\right)\right)\\
& = & \left(f\left(n-1\right)+g\left(n-1\right)\right)+\left(f\left(n-2\right)+g\left(n-2\right)\right)=h\left(n-1\right)+h\left(n-2\right)\end{eqnarray*}" />

אם כן, אוסף הפתרונות של המשוואה סגור לפעולות של “כפל בסקלר” (כפל במספר ממשי, במקרה שלנו) ושל חיבור שני פתרונות. אלו מכם שמכירים אלגברה לינארית ודאי רואים כעת כי אוסף הפתרונות של נוסחת הנסיגה (אם לא דורשים את קיום תנאי ההתחלה) מהווה מרחב וקטורי. הבסיס של המרחב הזה הם בדיוק שני הפתרונות שמצאנו בהתחלה - . מי שאינו מכיר אלגברה לינארית עדיין יכול לראות, משתי התכונות שהדגמתי לעיל, שאם הם שני פתרונות לנוסחת הנסיגה, אז גם הוא פתרון, עבור כל ממשיים שנבחר. לכן הגדלנו בצורה משמעותית את אוסף הפתרונות האפשריים שלנו - אולי אחד מהם כן עונה לתנאי ההתחלה?

אם כן, נכתוב פתרון “כללי” לנוסחת הנסיגה בתור . אנו רוצים לגלות מהם שעבורם יתקיימו תנאי ההתחלה, אז נשתמש בכך שידוע ש- ונקבל את הנוסחה , כלומר אנחנו כבר יודעים שבהכרח מתקיים . לכן נכתוב את הפתרון בתור . כעת נשתמש במשוואה הנוספת שנותרה לנו - . נקבל ממנה כי , אבל את קל לנו לחשב: . מכאן נקבל ש-, ובמילים אחרות - . לכן הפתרון הנכון לנוסחת פיבונאצ’י, זה שמתאים גם לתנאי ההתחלה, הוא (וזו גם המפלצת שהצגתי לעיל, עם סימונים מעט יותר ידידותיים). ושוב, מה שעשיתי כאן, עם המרחב הלינארי והכל, זהה למה שעושים כאשר פותרים משוואות דיפרנציאליות לינאריות.

מה שעשיתי נראה אולי מעט אד-הוקי בשל הצורה שבה מצאתי את , אבל זה רק כי נמנעתי מלהשתמש בשיטת הפתרון הכללית למשוואות לינאריות, שהייתה נותנת את אותה התוצאה. באופן כללי, כשיש לנו משוואה מהצורה , הצבה של מניבה את המשוואה . עבור כבר אין נוסחה סגורה פשוטה עבור פתרונות המשוואה (ניתן להראות זאת באמצעות תורת גלואה, וזה עניין לסדרת פוסטים בפני עצמה), ויכולות להיות בעיות נוספות עם הפתרונות (הם יהיו מרוכבים, או שאותו פתרון יופיע מספר פעמים, בדומה לכך שהפתרון היחיד של הוא ) אבל למרות כל הבעיות הללו ניתן לבנות פתרונות שונים למשוואה שיהוו בסיס למרחב הפתרונות שלה, וניתן להראות שלכל בחירה של תנאי ההתחלה נקבל פתרון יחיד. כל זה דורש אלגברה לינארית שלא אוכל להיכנס אליה כעת, אבל בעתיד אולי ארחיב על כך (בפוסט שיהיה בהכרח טכני יותר מזה הנוכחי). ושוב - גם במשוואות דיפרנציאליות כל הסיפור הזה מתרחש באופן זהה.

הפתרון שהצגתי אולי נראה ארוך למדי כי הכברתי הסברים, אך מבחינה מעשית הוא פשוט בצורה יוצאת דופן - פותרים משוואה ריבועית, ואז פותרים עוד מערכת של שתי משוואות בשני נעלמים. הכל חומר של תיכון, ודורש שלוש שורות חישוב - והנוסחה לפיבונאצ’י בהישג יד. קשה לי להסביר עד כמה מצער אותי שנמנעים מלהציג את הנוסחה הזו בתיכון - לשם מה בכלל לדעת איך פותרים משוואות, אם לא בשביל דברים כאלו?

הגיבור בסרט ישראלי חדש שראיתי אתמול נראה באחת הסצינות מעשן בבית קפה, מה שגרם לי לתהות אם הבמאי התעלם מהמציאות החדשה של חוק העישון לטובת הסיפור, או פשוט שכח ממנה. היום קיבלתי תשובה חלקית כשנכנסתי לבית הקפה התל אביבי “נחמה וחצי”: כל באיו מעשנים. רובם פאסיביים. הבעלים מעלימים עין בחינניות.

בתור שירות למי שרצה, כמוני, לשבת שם ולעבוד, אבל נאלץ לעזוב בגלל העישון, הסיסמה של האינטרנט האלחוטי שלהם היא 0036852326

אני מקווה שלא מפריע להם שפרסמתי את זה פה, כמו שהם קיוו שלא יפריע לי שהם לא מבקשים מהמעשנים לכבות את הסיגריות.

הפסקה קלה להודעה, למי שמעונין ולא גילה את זה עדיין באמצעי תקשורת אחרים, אני מצטט ישירות מהמייל…

לו"ז הועידה:

מרגע שהשאלה המתקדמת על חוק מסוים היא האם אותו חוק עומד במבחן בג"צ או לא, העובדה שאותו חוק פוגע במידה שעולה על הנדרש ברורה. הצורך של מחוקק לבחור חוקים שינוסחו בצורה שעוברת את בג"צ מראש מראה כמה פסול תהליך החקיקה מראש. אם המצב מראש נועד להיות גבולי, האם זה לא אומר שיש אמצעים פחות פוגעניים שאפשר להשתמש בהם?

הדיון שהולך להתנהל בשבועות הקרובים בועדה המיוחד של הכנסת לנושא החוק הביומטרי נועד מראש לכליון: האפשרות שנתנו למאיר שטרית לנהל את הדיון על החוק, למרות שהוא היוזם של החוק, גרמה לכך שבמשך השבועיים הקרובים ינוהלו שישה דיונים על הצעת החוק. סד הזמנים הבלתי אפשרי הזה, שגורם לכך שלחלק מאיתנו (שלא מתפרנסים מלוביזם) תהיה עבודה נוספת, גורם לכך שחלק מהמלחמה יהיה על לתקן את עובדי המדינה שמפיצים דיסאינפורמציה.

השאלה היא לא האם אנחנו צריכים מאגר או לא צריכים מאגר, והיא לא האם מאגר בכלל יכול למנוע פגיעה בזהויות, אלא האם העלות העצומה (לרבות עלות הפגיעה בפרטיות) כתוצאה מהקמת מאגר כזה מצדיקה את הפשע. בעוד שתומכי הצעת החוק משתמשים בצורה קבועה במילים "יש X תעודות זהות גנובות או אבודות" (בלי להדגיש את החלק השני של המשפט), לא הוצגה ולא חוות דעת מומחה אחת שמסבירה מהי עלות המאגר הביומטרי וכמה הוא ימנע הרכשה כפולה (רכישה של שתי זהויות נפרדות). [בהערת אגב, אנשי הביומטרי סירבו להציג הערכת עלויות להקמת מאגר בכלל בגלל חסיון]

עוד סוגיה שעלתה אתמול היא הדרישה של המשטרה (וגורמים אחרים) לקבל מידע. דוד אטיאס ממשטרת ישראל ביקש להסביר כי אין לו כל צורך בשימוש במידע הביומטרי לצרכי חקירת פשעים, אלא רק לזיהוי גופות ומשוטטים אלמוניים. אם כך הדבר, מדוע (1) המשטרה צריכה גישה קבועה בלי צו בית משפט למאגר ו(2) מדוע המשטרה בכלל צריכה את הסמכות להשתמש במאגר לצורך חקירת פשע. למרות הצעתי למחוק את הסעיפים, המשטרה סרבה.

עוד הפרדה ששטרית מסרב לעשות בעקשות היא הפרדה בין תעודות זהות ביומטריות למאגר. היכולת לקבל תעודות חכמות, שיסייעו לתושבי ישראל לקבל שירות טוב יותר אינה תלויה בקיומו של מאגר ביומטרי שעשוי להוביל לתוצאות הרסניות (לפחות לדברי השר מיכאל איתן). בכלל, ההליך בו כללי הגישה למאגר יהיו חסויים, הדיונים בבית המשפט על עברת מידע מהמאגר הם חסויים, מידע על דליפות מידע הוא חסוי וכל מידע אחר שקשור לביומטריה חסוי מראה כמה אין לסמוך על ממשלה שמסתירה מאיתנו דברים.

הסבר קטן בנוגע למשפט חוקתי, למי שלא מכיר: בתי המשפט בישראל לא יפסלו כל פעולה שלטונית חייבת להיות כזו שאינה פוגעת בזכויות הפרט "במידה שאינה עולה על הנדרש", כלומר אם יש שני אמצעים שמשיגים את אותה המטרה, השלטון חייב לבחור את זה שפוגע פחות. "הפסיקה הישראלית – בעקבות המשפט המשווה – פיתחה שלושה מבחני משנה המהווים קונקרטיזציה של דרישת המידתיות. על פי מבחן המשנה הראשון, מבחן ההתאמה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק להתאים רציונלית להשגת התכלית שנועד לה. על פי מבחן המשנה השני, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק לפגוע בצורה הפחותה ביותר בהשוואה לאמצעים אפשריים אחרים שמגשימים את התכלית. על פי מבחן המשנה השלישי, מבחן המידתיות במובן הצר או מבחן היחס הראוי, על האמצעי הפוגע שננקט לקיים יחס ראוי בין הפגיעה לבין התכלית והתועלת הציבורית הנובעת ממנה" (בג"צ 9333/03 קניאל נ' ממשלת ישראל)

ברור שכאן האמצעי לא מתאים רציונאלית להשגת התכלית (מאגר לא מונע את ההרכשה הכפולה), הוא לא האמצעי הפחות ביותר להגשים את התכלית (ישנם אמצעים ביומטריים ולא ביומטריים אחרים שמאפשרים את מניעת הזיוף) והוא ביחס ראוי. עכשיו השאלה היא האם באמת תכלית החוק היא למנוע זיופי תעודת זהות או פשוט לקבל מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל?

אנחנו היינו שם, גם אם רק למען הפרוטוקול, ואמרנו שיש אמצעים שפוגעים פחות ושהאמצעי הנבחר אינו האמצעי הטוב ביותר. מאיר שטרית בחר להתעלם.

Confidence and trust in the BitTorrent community reached a possible all-time low yesterday as news broke that the world’s largest tracker, The Pirate Bay, would be sold to the corporate Global Gaming Factory X (GGF).

The acquisition for $7.8m (SEK 60 million) came as a huge shock to most people familiar with The Pirate Bay, as GGF promised that when it takes over the site it will eliminate illicit file-sharing - the base upon which The Pirate Bay achieved its worldwide fame and enabled it to gather millions of loyal users.

Indeed, most indications point to GGF being only interested in three things - the Pirate Bay’s domain name, the users and the revenue they can generate from them.

However, according to a report, the news of the acquisition didn’t come as a shock to everyone. Indeed, accusations are being made that some individuals knew what was about to happen and took the opportunity to try and cash in.

Around a week ago, equity marketplace Aktietorget shut down the trading of GGF stock after it spotted unusually large trading volumes leading to a rapidly increasing stock price, notably in the absence of any new information to explain the sudden interest in the company.

Indicating they suspect insider dealing and announcing an investigation, Peter Gönczi, executive vice president of Aktietorget told Dagens Industri: “There are reasons to suspect that information was leaked.”

After the price of GGF shares rocketed by more than 150% yesterday, at one point today they had lost 29% of their value, up to date details here.

Post from: TorrentFreak

לפני כעשרה ימים קיבלתי בדואר מעיריית גבעתיים מכתב שמתריע בפני צריכת מיים מופרזת שטוען שבין ה16/4 ל15/5 צרכתי 20 קוב מים.
לא בדיוק ידעתי כמה זה 20 קוב, אבל ידעתי שלא סביר שאני צורך יותר מדי מים כי אני גר לבד בדירה, אין לי מכונת כביסה ורוב הזמן אני בכלל לא בדירה.
כדי לוודא שאין לי נזילה בדקתי שכאשר הברזים בדירה סגורים השעון עם המספר שהם ציינו במכתב לא זז, ואכן הוא לא זז.
חשבתי לעצמי, טוב – נחכה לחשבון הארנונה הבא ונראה כמה זה נורא.
אתמול ראיתי באיזה פורום שקוב זה 1000 ליטר וחשבתי לעצמי:
שיט, אין מצב שאני משתמש ב20,000 ליטר בחודש, פשוט אין.
בדקתי שוב את השעון, הפעם פתחתי ברז בבית והלכתי לראות איזה שעון מגיב.
לא השעון שדווח במכתב!
התקשרתי לעיירית גבעתיים, ומסתתבר שהם החליפו שעון לשכן לפני כמה חודשים וביצעו טעות ברישום.
הבחורה הנחמדה שמה לב מיד שאצלי היתה קפיצה משמעותית בשימוש במים מאז ההחלפה של השכן, ואצל השכן היתה ירדה משמעותית, ותיקנה את הרישום.
למרבה המזל/הצער לא שילמתי אפילו פעם אחת חשבון מים שאינו שלי, ולכן לא אקבל זיכוי .
המסקנה:
עייריות עושות טעויות לפעמים ושווה להיות ערניים.

זה היה ממש עצוב אם מישהו כמוני שבקושי משתמש במים יצטרך לשלם קנס צריכה מופרזת.

Weighing in at a svelte 1.5 pounds and a compact 8.2 x 5.5 x 1.8 inches, CinemaCube is a brand new HD multimedia BitTorrent-enabled set-top box.

CinemaCube connects to your regular TV. It has an HDMI port and supports HD content up to 720p. It has all the usual analog and composite connections, S-Video and S/PDIF and plays back a multitude of formats including Xvid, DivX, AVI, H.264, MP4, MP2, RMVB, WMV, MP4, MKV, JPEG, BMP and PNG. Audio formats are also supported including FLAC, AAC, OGG and WAV.

Crucially for TorrentFreak readers, all of the above media can be acquired via the machine’s built-in BitTorrent client or from your existing PC archive via the built in 10/100 network socket.

Of course, there are many other set-top style boxes with these type of capabilities these days but what sets CinemaCube out from the competition is what it doesn’t have.

For starters the device doesn’t have a built in hard drive. Instead, CinemaCube has USB 2.0 connectivity which means that you can use your own external units or take advantage of small and cheap USB memory sticks which simply plug in.

For green-minded individuals, due to the lack of a hard drive CinemaCube doesn’t have a thirst for power consumption either, using only 10 watts of electricity when downloading via BitTorrent.

Perhaps most importantly, the device also lacks a big price tag. Unlike other admittedly higher-spec boxes, CinemaCube from brite-View costs just $89.99, putting it in reach of even the most frugal BitTorrent user.

Post from: TorrentFreak

מתוך מוסף “לימון” של ידיעות אחרונות:

בגיליון הבא: המשקפיים מפריעים לך? הסר אותם בלייזר! או בלי לייזר!

You might think major Internet companies have a latency, availability, and bandwidth advantage because they can afford expensive dedicated point-to-point private line networks between their data centers. And you would be right. It's a great advantage. Or it at least it was a great advantage. Cost is the great equalizer and companies are now scrambling for ways to cut costs. Many of the most recognizable Internet companies are moving to IP VPNs (Virtual Private Networks) as a much cheaper alternative to private lines. This is a strategy you can effectively use too.

This trend has historical precedent in the data center. In the same way leading edge companies moved early to virtualize their data centers, leading edge companies are now virtualizing their networks using IP VPNs to build inexpensive private networks over a shared public network. In kindergarten we learned sharing was polite, it turns out sharing can also save a lot of money in both the data center and on the network.

The line of reasoning for adopting IP VPNs goes something like this:

read more

With a theater release scheduled for less than two weeks time, Bruno is doing several interviews promoting his upcoming mockumentary. One of the most anticipated Q and A sessions is the Dialogg with the Digg.com community that was released earlier today - on Digg as well as Mininova.

Our traffic sponsor Digg is no stranger to BitTorrent. Before the MediaDefender debacle Digg’s weekly video podcast Diggnation was published on Revision3’s very own BitTorrent tracker, but times have changed.

However, with their latest Dialogg video Digg has again decided to embrace the Internet’s most powerful distribution method. They’ve teamed up with Mininova, the largest BitTorrent indexer, to make the file available to millions of Bittorrent users.

“We see BitTorrent as a smart way to legitimately distribute content amongst millions,” Matt Van Horn, Business Development Manager for Digg told TorrentFreak. “That’s why we’re excited to share Digg Dialogg via torrents as one of the ways in which people can enjoy Digg’s interview with Bruno,” Matt added.

In addition to a regular torrent, Mininova is also testing a BitTorrent-powered video stream using Bitlet’s services. By clicking on the “stream this video” link users can directly watch the stream in their browser, fully powered by BitTorrent.

Mininova co-founder Erik Dubbelboer told us that they are delighted to be working with Digg. “We have always liked Digg so when they asked us to work together we jumped on it immediately. This was also a nice opportunity to test the new video streaming from Bitlet which we had just implemented into our Content Distribution service,” he said.

With its Content Distribution service Mininova is seeding the file on its servers which guarantees a high speed download. The advantage for the Digg team is that they save some bandwidth and don’t have to seed Bruno themselves.

The Dialogg with Bruno can be both downloaded and streamed using on Mininova. Geil!

Post from: TorrentFreak

רפואת תאי גזע בסין לא חיכתה לFDA, וגם לא חיכתה שאובמה יחליף את בוש ויעיף את כל הביואתיקנים השמרנים. כבר היום מרפאים שם עצבי ראיה פגועים באנשים בשיטות שבמערב עדיין מתווכחים אם אתי לנסות על עכברושים.

הסינים גם קונים פסי ייצור של רכבים ותעשיות אחרות מחברות שפשטו רגל באירופה ומחזיקים היום בידע משופר על ייצור והנדסת חומרים.

[דלגו עוד כמה עשרות דוגמאות]

בשקט, מהצד, סין גם מקבלת בשמחה תשלומים מארה"ב בצורת אגרות חוב אדירות, הם כבר בעלים של מחצית (או יותר) מהחוב הלאומי שלה, ויום אחד ארה"ב תהיה בבעלותה. העובדה שארה"ב תלויה כיום בעולם לאספקת דלקים לאנרגיה (ואולי תמיר עוד מעט את התלות בנפט בתלות לא פחות גרועה בליתיום), חומרי גלם ומוצרים, שלא לדבר על הון אינטלקטואלי ובעלי מקצוע, והוצאות המלחמה מחמירות את המצב, עד כמה זמן תוכל המדינה הזו להתנהל באותה הצורה? אחת המכות המעניינות שיצטרך להתמודד איתן אובאמה, היא הגעת ה"בייבי בומרז" לגיל הפרישה, ובהם מליוני "ילדי פרחים" שלא דאגו לדברים חומריים כמו פנסיה. מליוני אנשים יעמיסו בבת אחת על מנגנוני הרווחה והסעד בלי שהתכוננו לבעיה הידועה-מראש הזו בצורה טובה, שלא לדבר על קפיצות משמעותיות באחוזי האוכלוסיה הלוקים במיני מחלות זקנה כמו שהזכרתי פה בפוסט לפני מספר שבועות.

הנושא הזה מעסיק לא מעט אנשים כבר לא מעט זמן, ולכן נפתחות פקולטות ללימודי סין ומסלולי היכרות עם תרבות ושפה סינית לאנשי עסקים. האפשרות הזו עלתה כמעט כמובנת מאליה בהרבה ספרות וקולנוע מד"ב, דוגמא מוכרת מאוד היא בלייד ראנר, ובצורה נהדרת ומאוד עדכנית אני אוהב את הטיפול של קורי דוקטורוב בנושא בסיפור הקצר "I, Robot", שם הוא גם מעלה נושאים המשיקים לדברים אחרים שעלו פה לאחרונה בבלוג כמו שאלות סינגולאריטי, אתיקה מדעית, חופשי ביטוי, פרט ומידע, ופרופגאנדה פוליטית, אני ממליץ לכם לקרוא או להקשיב לסיפור [1 2 3 4 5 ואחרים], ולחובבי התחום יש גם גרסת קומיקס.

האם צריך גם להכין את הציבור למהפך פוליטי עולמי צפוי? אתם מוזמנים לתת את דעתכם לאיפה זה הולך, כי אני מסתכל על זה כמו פרעוש על הטיטאניק ולא יודע איך לקרוא בדיוק את כל המשמעויות הפוליטיות והכלכליות של התהליך הזה.

אני מתכתב עם מישהו בפורום ב"שינוי ירוק" על ענייני הפלרת המים בישראל, ומסתבר שהאיש יושב במאהל מחאה מול הכנסת. תוך כדי, האיש מעדכן שהיום פתאום הוחלט לפנות את כל מאהלי המחאה שמול הכנסת וקורא למי שרק יכול לבוא עם מצלמות או מסרטות והרבה מצברוח רגוע, לעזור לחופש הביטוי בישראל לעמוד בעוד נסיון סתימת פיות.

מצד אחד, אני עדיין מחפש מספיק חומר רקע כדי לברר אם סיפור ההפלרה הוא אכן קונספירציה פראנואידית או שיש כאן נושא אמיתי לדאגה, מצד שני כמות המידע המצומצם ומקורותיו שלא כולם אמינים בעיני גם הוא לא מעודד. עוד על ענין ההפלרה אולי בפוסט אחר, אני רוצה לדבר על העובדה שהמידע כל כך מסובך למציאה והשגה. מחקרים רפואיים שפורסמו הם ספורים וחלקם אינם נגישים לקריאה חופשית כי הם נעולים במאגרים שהכניסה אליהם יקרה, דיונים שהיו בנושא בועדות ממשלתיות אינם מצוטטים או נגישים ברשת, אדם נאלץ להיות מוזן משמועות ולהתאפק שלא להאמין יותר מדי לאתרים שאי אפשר לדעת כבר מי הקים אותם ולצורך איזה אינטרס. שיא השיאים הוא שהנושא גם נידון בבג"צ בעקבות עתירה של אדם טבע ודין, אבל משום מה את הפרוטוקולים אי אפשר למצוא. אני מנסה להשיג עכשיו את מספר התיק כדי לבקש אותם פרטנית ממשרד ממונה חופש המידע שם, כי אם יש אמת בכל הבלגן הזה, ראוי שהיא תצא לאור, ואם אין אמת, אני לא רוצה לפרסם פה מידע מטעה.

אני רוצה גם לציין שהרעיון שהציבור צריך להגיע עד הקמת אוהלי מחאה (מוצדקים יותר או פחות) מעידים על בעיה. או שאין צינורות מקובלים (שזה לא דמוקרטי), או שיש אבל הם לא פועלים (שגם זה מפוקפק), או שהציבור מרגיש שהוא ניסה הכל ולכן מאהל מחאה זה התקווה האחרונה שלו להעביר מסר לשילטונות.

אם מפנים את מאהלי המחאה הרי שיש כאן בעיה נוספת של סתימת פיות ודריסת עקרונות הדמוקרטיה. האם האיש תיאר לי מצב אמיתי? רצתי לעיתוני הרשת לברר אם כצעקתה. בYNET לא מצאתי על זה מילה (אבל מבזק מעודד סיפר לי שהשר איתן מתנגד למאגר הביומטרי, כל הכבוד! וידיעה אחרת דיברה על הצלה ואולי הכשרה של שרץ מפרץ הפיראטים, מענין מה יהיה). חיפוש בנרג' השאיר אותי גם הוא בידיים ריקות, וכך גם הארץ. ארבע שעות אחרי שהאיש מספר שמנסים לפנות אותם, ואין מילה על זה באף עיתון? איך להסביר את זה?

אולי האיש שיקר לי, אבל איזו סיבה יש לו, אם קל להתפס בשקר שקוף? הוא רוצה שאקפוץ לגבעת רם כדי לבזבז לי את הזמן? לא הגיוני, כי הרי הוא מנסה לשכנע אותי במשהו.
מצד שני, אולי הדמוקרטיה הישראלית המתדלדלת משתיקה פרסום של משהו חשוב שכזה? יש איזה קורא ירושלמי שיכול לקפוץ ולספר לנו מה קורה שם לעזאזל?

עוד על האבסורדים הקטנים של דמוקרטיה בקריסה ריכז לאחרונה יהונתן בפוסט על מדרונות חלקלקים, בינהם למשל העובדה שאנשים כמוני וכמוהו נמצא אולי את עצמנו בחקירה פלילית יום אחד. אני בטוח שהרבה גיקים מתמוגגים עד כמה מצחיק הוא הפראדוקס של חוק במדינה דמוקרטית השולל את זכות האזרחים לבקר ולטעון שהמדינה איננה דמוקרטית, אבל בעולם האמיתי זה איננו משחק מילים לוגי, אלא מכבסת מילים של אמת מבהילה של התפרקות זכויות יסוד, במיוחד כשרואים שבקריאה טרומית יש לחוקים כאלו רוב מבהיל במיוחד.

קלינגר מתייחס לא פעם לנושא הבעייתי של העובדה שאנחנו סומכים על האינטרנט כמו על הזיכרון שלנו, או אפילו יותר מאשר על הזיכרון, וזיכרון שכזה הרי הכי קל לשכתב (במיוחד בויקי), ואת מסקנותיו הכי קל להכתיב, כשאנשים מתחילים לסמוך על זכרונות נזילים ונבחרים מפוקפקים יותר מדי. וכדי שלא נשים לב לשכתובים בחוק ובמוסר, יספקו לנו לחם ושעשועים ויחכו שנשקע בנירוונה עם חיוך מטומטם. עד כמה נירוונה? ובכן לדוגמא, אני עוד לא יודע כמה מסוכנת ההפלרה של המים בישראל, אבל אני חייב להודות שלשפוך לירושלמים את הביוב שלהם חזרה לתוך מי השתיה זה יצירתי, ולצערי אני חושב שלא יפתר בקרוב. חלם זה כאן, ורשעים שולטים בה.

אז מה היא הפעולה הדראסטית שדרושה כדי להחזיר את האמון במציאות המתומללת והמקודדת, בממשל ובאנשים? אולי זו קריאה לצאת מהעננים ולהחזיר את הזכרון שלכם למחשב המקומי ולספרים לא אלקטרוניים, או אולי צריך באמת לעודד את אסכולת קורצווייל ולתת למכונות לעשות קצת סדר שלטוני הגיוני כשהצורך במאבק בשחיתות מבוטל מרגע ששולטת מכונה ללא אימפולסים חמדניים, והקוד שלה בפיקוחו הפתוח והשיוויוני של הציבור. האם אני חושב יותר מדי על הכל ומגיע למסקנות חסרות בסיס? לפחות גורם מהימן ובלתי תלוי אחד אומר שלא…

אבל זה לא מנחם אותי, כי לך תסמוך על מכונות…

In programming, abstractions are powerful things:

Joel Spolsky has an article in which he states

All non-trivial abstractions, to some degree, are leaky.

This is overly dogmatic - for example, bignum classes are exactly the same regardless of the native integer multiplication. Ignoring that, this statement is essentially true, but rather inane and missing the point. Without abstractions, all our code would be completely interdependent and unmaintainable, and abstractions do a remarkable job of cleaning that up. It is a testament to the power of abstraction and how much we take it for granted that such a statement can be made at all, as if we always expected to be able to write large pieces of software in a maintainable manner.

But they can cause problems of their own. Let's consider a particular LINQ to SQL query, designed to retrieve the most recent 48 Stack Overflow questions.

var posts = 
  (from p in DB.Posts
  where 
  p.PostTypeId == PostTypeId.Question &&
  p.DeletionDate == null &&
  p.Score >= minscore
  orderby p.LastActivityDate descending
  select p).
  Take(maxposts);

The big hook here is that this is code the compiler actually understands. You get code completion, compiler errors if you rename a database field or mistype the syntax, and so forth. Perhaps best of all, you get an honest to goodness post object as output! So you can turn around and immediately do stuff like this:

foreach (var post in posts.ToList())
{
    Render(post.Body);
}

Pretty cool, right?

Well, that Linq to SQL query is functionally equivalent to this old-school SQL blob. More than functionally, it is literally identical, if you examine the SQL string that LINQ generates behind the scenes:

string query = 
  "select top 48 * from Posts
  where 
  PostTypeId = 1 and 
  DeletionDate is null and 
  Score >= -4
  order by LastActivityDate desc";

This text blob is of course totally opaque to the compiler. Fat-finger a syntax error in here, and you won't find out about it until runtime. Even if it does run without a runtime error, processing the output of the query is awkward. It takes row level references and a lot of tedious data conversion to get at the underlying data.

var posts = DB.ExecuteQuery(query);

foreach (var post in posts.ToList());
{
   Render(post["Body"].ToString());
}

So, LINQ to SQL is an abstraction -- we're abstracting away raw SQL and database access in favor of native language constructs and objects. I'd argue that Linq to SQL is a good abstraction. Heck, it's exactly what I asked for five years ago.

But even a good abstraction can break down in unexpected ways.

Consider this optimization, which is trivial in the old-school SQL blob code: instead of pulling down every single field in the post records, why not pull just the id number? Makes sense, if that's all I need. And it's faster -- much faster!

Selecting all columns with the star (*) operator is expensive, and that's what LINQ to SQL always does by default. Yes, you can specify lazy loading, but not on a per-query basis. Normally, this is a non-issue, because selecting all columns for simple queries is not all that expensive. And you'd think pulling down 48 measly little post records would be squarely in the "not expensive" category!

So let's compare apples to apples. What if we got just the id numbers, then retrieved the full data for each row?

Now, retrieving 48 individual records one by one is sort of silly, becase you could easily construct a single where Id in (1,2,3..,47,48) query that would grab all 48 posts in one go. But even if we did it in this naive way, the total execution time is still a very reasonable (48 * 3 ms) + 260 ms = 404 ms. That is half the time of the standard select-star SQL emitted by LINQ to SQL!

An extra 400 milliseconds doesn't sound like much, but slow pages lose users. And why in the world would you perform a slow database query on every single page of your website when you don't have to?

It's tempting to blame Linq, but is Linq really at fault here? These seem like identical database operations to me:

1. Give me all columns of data for the top 48 posts.

or

1. Give me just the ids for the top 48 posts.
2. Retrieve all columns of data for each of those 48 ids.

So why in the wide, wide world of sports would one of these seemingly identical operations be twice as slow as the other?

The problem isn't Linq to SQL. The problem is that we're attempting to spackle a nice, clean abstraction over a database that is full of highly irregular and unusual real world behaviors. Databases that:

• may not have the right indexes
• may misinterpret your query and generate an inefficient query plan
• are trying to perform an operation that doesn't fit well in available memory
• are paging data from disks which might be busy at that particular moment
• might contain irregularly sized column datatypes

That's what's so frustrating. We can't just pretend all our data is formatted into neat, orderly data structures sitting there in memory, lined up in convenient little queues for us to reach out and casually scoop them up. As I've demonstrated, even trivial queries can have bizarre behavior and performance characteristics that are not at all clear.

To its credit, Linq to SQL is quite flexible: we can use strongly typed queries, or we can use SQL blob queries that we cast to the right object type. That flexibility is critical, because so much of our performance depends on these quirks of the database. We default to the built-in Linq language constructs, and drop down to hand-tuning ye olde SQL blobs where the performance traces tell us we need to.

Either way, it's clear that you've got to know what's happening in the database every step of the way to even begin understanding the performance of your application, much less troubleshoot it.

I think you could make a fairly solid case that Linq to SQL is, in fact, a leaky and failed abstraction. Exactly the kind of thing Joel was complaining about. But I'd also argue that virtually all good programming abstractions are failed abstractions. I don't think I've ever used one that didn't leak like a sieve. But I think that's an awfully architecture astronaut way of looking at things. Instead, let's ask ourselves a more pragmatic question:

Does this abstraction make our code at least a little easier to write? To understand? To troubleshoot? Are we better off with this abstraction than we were without it?

It's our job as modern programmers not to abandon abstractions due to these deficiencies, but to embrace the useful elements of them, to adapt the working parts and construct ever so slightly less leaky and broken abstractions over time. Like desperate citizens manning a dike in a category 5 storm, we programmers keep piling up these leaky abstractions, shoring up as best we can, desperately attempting to stay ahead of the endlessly rising waters of complexity.

As much as I may curse Linq to SQL as yet another failed abstraction, I'll continue to use it. Yes, I may end up soggy and irritable at times. But it sure as heck beats drowning.

It was the early 1990s and Frank was living the dream – unshaven, in pajama bottoms and his favorite hockey jersey, having just woken up at 12:18 PM, was now working in the dim light of his basement on one of his freelance projects. Just as he was sipping a cup of coffee, the phone rang.

Frank tried fruitlessly to fight an unexpected open-mouthed yawn when he picked up the receiver. "OOOOAAAaaahhhh... hello?"

"Hi, Frank. We have a very exciting opportunity for a qualified individual like you. Interested?" Odd that this caller hadn't even identified what company he was with, Frank thought. After sleepily getting some of the details, yeah, Frank was mildly interested, and he agreed to an interview in 30 minutes... at a bagel shop that was 25 minutes away.

Ten minutes late and having not changed at all aside from putting on non-pajama pants and shoes, he was immediately flagged over by a man in a nice suit. "You have the look like a computer genius, I already know you're perfect for this," he said without a hint of sarcasm. He asked lots of vague questions about computers; stuff like "So you know computers? What about, like, servers?" Frank had all the traits of a young man in IT – beyond his physical appearance, he was brash, overconfident, and narcissistic. Throughout the brief interview, he didn't restrain any of these traits, but still, he was only vaguely interested in the position, so he winged all the questions. Ten minutes later, the man pulled out a marker, wrote something on a napkin, and slid it across the table. "That's what your hourly rate would be." The man arched his eyebrow. "Interested?"

Frank was already pulling in some respectable bank, but this was more than twice what he was currently making. Gears started turning in his brain while he mulled it over. Well, I guess if I was to take this jo-"YES." On his way home from the interview, Frank picked up a razor, stopped for a haircut, and generally got himself kempt.

The day after the interview, he was sitting opposite the Executive Vice President of Data Processing, who was giving a second interview. "Let's say I asked you to consolidate twelve server facilities into one. How would you do it?" Ahh, a riddle question, like "how would you move a mountain to the other side of a village?"

"Well," Frank started, winging his second interview in as many days, "I'd take a systematic approach. Figure out where everything was, how the different systems were integrated, how they communicate, and gradually migrate servers over."

The Bank Boss was clearly impressed since Frank was given a contract on the spot; no references or background checks. And not just that, Frank was given keycard access to everything – all of the different datacenters and various facilities. He didn't encounter anything his keycard didn't give him access to (though he never tried the bank's vault). He was also given passwords to every sensitive system, including the money transfer system, responsible for transferring money in the range of around one trillion dollars every day.

It quickly became clear that the interview question wasn't a hypothetical, and Frank was dealing with the impossible. And maybe that's why they hired him – he was an idealistic hard worker, a badass who could do anything. What he lacked in experience then he'd make up for in tenacity. At least that's what Frank was having a harder and harder time reminding himself.

And for better or for worse, he'd effectively be on his own. As it turned out, his team and the man that hired him were electricians. Back in those days, the bank (and, more importantly, their union contract) considered moving servers to be "electrical work" and, therefore, only union electrician companies were allowed to do it. Or those that the electricians hired.

In short, the bank had a dozen VAX datacenters that they wanted as a single cluster in a new building. Everything communicated over DECnet, which was a network protocol not too dissimilar from TCP/IP. One of the nice things about DECnet was the ability to route datagrams (packets) around the network in different ways to avoid failures, a fact which later proved to be useful.

The problem with the banks infrastructure was that either no one knew everything that was running in each datacenter, how it all worked, or how they'd work together in a single facility. Even worse, the people at the datacenters didn't want to talk to Frank, as the sooner Frank finished his job, the sooner they'd lose theirs.

The visits to the various datacenters always left Frank in a worse mood. All of them were in various states of disrepair – dirty, perhaps a flickering light, disorganized, but one stood above the others. Its floor was almost completely torn up due to a major renovation project following an asbestos contamination. All of the systems in this room were caked with dust, so much so that the labels were completely illegible. Only one system had lights blinking on its network port; so Frank brushed the dust off its label. "VDL-23 – Maintenance Test Box." Why does that sound so familiar?

Earlier that morning, Frank had done some network analysis, and found that all redundant links between the Money Transfer System and the other datacenters (aside from VDL-23) had been down for quite a while. Since DECnet routed around the failures and no one had thought to set-up network monitoring, no one had noticed that all of the other links had gone down. And before Frank discovered it, no one knew (or no one would tell him) where the box was physically. Immediately, Frank got cracking on a plan to bring the redundancy back online while keeping VDL-23 up, thanking the stars that the architecture of DECnet prevented the network from going down with all of the other servers. Still, something told him that the twisted, crushed, mistreated cables strewn across the floor might not remain reliable for transfers of $1T/day for long...

His watch alarm went off before he finished, it was a reminder that he had a mandatory meeting for all staff involved in the migration – about two hundred people in total. Frank rushed back to the main office, taking shortcuts using his everything-access keycard, and arriving just as the meeting was starting.

"Thank you all for coming," the executive vice president said, voice quivering, with a sweaty brow. "We're required to migrate the network to TCP/IP by the communications standard director." Frank winced.

The VP of communications chimed in, equally nervous. "Well... it's DECnet... it uses the non-routable LAT protocol. I... *ahem* we may need to push the deadline out..." The executive VP frowned, and asked for an update from the apps team.

The VP of Applications looked equally nervous, stammering out "we're still gathering information on the applications... and... we're not totally sure if we can actually run this all in one system..."

In a hushed tone, the executive VP took the floor again. "You're telling me we're going to miss our deadline. The board is very firm about our deadline. I'm not happy."

Frank craned his neck and looked around the room, everyone was staring at the floor. This was his moment. Once again feeling like a badass he rose from his seat dramatically, and in his most heroic voice, he boomed "There is a way."

Three months later, a beautifully appointed datacenter hummed along, processing transfers and perfectly replicating all of the functionality from the former twelve separate datacenters. Pristine rows of computers and neatly arranged drive controllers worked dutifully, everything in perfect order. The board came through the datacenter to inspect the work, and left with no complaints. It had been completed on schedule and was looking great, everyone was happy.

Under the raised floor, the tangle of cables told the real story. What was really in that room was the original twelve datacenters, all of the systems sitting pretty on the raised floor, underneath which were piles of cables connected exactly the same way they'd always been connected, and with back-hauled communication lines running between the systems. As they say, out with the old, in with the old.

And off in one corner, on upgraded hardware, was VDL-23; still responsible for routing all of the money transfer traffic, now safely sitting in a datacenter where it would remain unperturbed.

הלימודים התחילו, ואיתם הגיעו הפוסטים הרשמיים, וגם פורסם החלק הראשון של הראיון איתו בקריקטור. אינני מתכוון לכתוב על זה עוד הרבה אלא אם כן יעלו נושאים ממש מעניינים. הנושא הכי חשוב שיש לי לטפל בו בהקשר הזה הוא לגרום לבלוג שלו לעבוד בצורה דו סטרית אבל קריאה, להוסיף הרשמות במייל דרך פידברנר וכולי, ובסוף לרכז פוסט על הפתרונות שעלו ונפלו, ומסקנותי לגבי וורדפרס דו כיווני.

בראיון שי מזכיר נקודה שהוא סיפר לי בשיחה בינינו ולא ידעתי אם נכון להעלות כאן את הביקורת מראש לפני שהוא יכיר את האנשים בכנס אבל זה פורסם אז הנה אני מתייחס… לסמסטר הזה התקבלו אנשים בהמון תחומים מגוונים, אנשי פיסיקה, ביולוגיה, רפואה, סביבה, חוק ותחומים אחרים, אבל שי שם לב שפסיכולוגים וסוציולוגים חסרים שם לפי הרשימות שפורסמו לסטודנטים מראש. הוא גם סיפר שבהתכתבויות בין הסטודנטים שהתחילו בפורומים הסגורים של מוסד הסינגולריטי לפני כחודש ומשהו, היתה המון התלהבות וריצה לרעיונות אוטופיים עם מעט מדי "פרקליטי שטן", תפקיד שאני תמיד מוצא את עצמי נכנס לנעליו אפילו בלי לרצות, ולשמחתי גם שי הוא אדם שכזה. אני מקווה שהטפיחות ההדדיות על שכמות כמו שמתואר במה שבינתיים קראתי, לא יגרמו לgroupthink, או לפחות שהג'וב הזה לא יפול בלעדית על כתפיו של שי. אם כך יקרה, זה לא יוסיף להערכתי את המוסד כמובן – שכרגע צריך להלחם בכל הביקורת של שונאי קורצווייל ולהוכיח שיש לו הצדקה ועתיד.

“פרט לעובדה ש[מייקל] ג’קסון נשא לאישה את ליסה מארי, בתו של אלביס [פרסלי], ניהלו השניים חיים כמעט זהים” (מעריב, 28/6/2009)

Today it was announced that Global Gaming Factory X is in the process of acquiring The Pirate Bay for $7.8m (SEK 60 million). The acquisition is scheduled to be completed by August 2009 and will see the site launch new business models to compensate content providers and copyright owners.

Tomas Wennström of What’s Next managed to secure a recorded audio interview with The Pirate Bay’s Peter Sunde. In it Peter says why the site was sold, talks a little about the future for the site and touches on the huge disappointment being expressed by the site’s fans. It’s a very interesting interview, although in common with everything else going on today, it raises even more questions.

Some key points from the interview:

GGF approached The Pirate Bay with a deal several weeks ago. TPB considered GGF to be the correct company to bring the project “to the next level” since they didn’t feel capable of doing it themselves. Peter said he feels that GGF share the same values as TPB.

Peter said that TPB have been approached by companies before to sell out, but they didn’t understand the value of TPB. He said the value of the site is to be found in the userbase and nothing else. He added that if a company is interested in buying that userbase they have to keep up spirits or they will find themselves owning something that rapidly decreases in value.

Tomas Wennström said that he found it crazy that TPB would become a listed company. Peter responded that they think the concept is “super funny” and that’s one of the main reasons they are doing this.

Peter said in the past they’ve had to hide the financial details of the site and who is doing what “for legal reasons” but says that in the future there will have to be more transparency about how the operation is run, adding that people now not only have the chance to share files, but also buy shares in the site.

Peter explained that he and the original owners of TPB disposed of the site in 2006. He refused to name who took the site but referred to a single owner in one of his responses, using the word “he”.

Peter noted that the site hadn’t yet been sold to GGF and the company will have to find funding inside 4 weeks. He said he doesn’t know who the financial backers are, but if GGF cannot find the money then everything goes back to exactly the way it was before.

Peter said that the perfect situation would be if the users of the site set up something to buy The Pirate Bay. Certainly, with all the previous fund raising for buying islands etc this might have been a possibility but this has never even been put forward as an option. The idea seems optimistic considering the backlash among the users.

Currently the site is down after suffering a minor DDoS attack, and TPB’s TiAMO told TorrentFreak that the site’s load balancer had crashed .

Peter says running Pirate Bay has resulted in ‘bad pay’, i.e minus SEK 30 million in fines - incidentally an identical amount to the cash payment part of the deal with GGF.

Tomas Wennström put a scenario to Peter - what if GGF screws up and makes all that is good about The Pirate Bay go away - which seemed like a veiled reference to the availability of the usual TPB content.

“I’m agnostic about it, I think it could be true, could be faulty, but whatever happens at least something happens, which is the big thing here. I’d rather see The Pirate Bay die in a chance of becoming better, than just dying.”

For the time being The Pirate Bay crew will assist the new owners in operating the site. In addition a new tracker will be launched as well as a new torrent hosting service.

The interview can be downloaded here.

Post from: TorrentFreak

כשאתם מחליפים כתובת אימייל, כלומר סוגרים את הישנה ועוברים לחדשה, אתם שולחים לנמעניכם הודעה על כך.

רצוי לשלוח את ההודעה הזאת מהכתובת הישנה. למה? כי לא כל הנמענים שלכם יפעלו מיד לעדכן את ספר הכתובות שלהם. הזמן יעבור, וכשהם ירצו לשלוח לכם הודעה, הדרך הכי קלה תהיה לחפש בתיבת האימייל שלהם שלהם את הכתובת שלכם שהם מכירים, כלומר הכתובת הישנה והלא-פעילה. אם שלחתם את הודעת ההחלפה מהכתובת הישנה, הם ימצאו אותה. אם שלחתם את הודעת ההחלפה מהכתובת החדשה, הם לא ימצאו אותה, ויצטרכו להתחיל לחפור בתיבה כדי לאתר אותה.

ספרו החדש של כריס אנדרסון Free: The Future of a Radical Price עדיין לא יצא לאור*, אבל ביקורות ראשונות כבר צצות ברשת. Free, יש להודות, עוסק בנושא שיעמוד במרכז סדר היום הכלכלי (רגע אחרי שכל המשבר העולמי הזה יחלוף) והתרבותי שלנו בשנים הקרובות, והוא ראוי לדיון מעמיק – הן במידת התקפות שלו (בעייתית מאוד בלא מעט תחומים) והן בהשלכות המוסריות שלו (בעייתיות מאוד כמעט בכל תחום). אבל דיון כזה ייאלץ להמתין לקריאה מלאה של הספר (גם אם חלקים גדולים ממנו כבר הופיעו בבלוג של אנדרסון במהלך הכתיבה). נכון לעכשיו מרתק הרבה יותר להתמקד בויכוח הארסי משהו שכבר התעורר בין אנדרסון לבין האיש שזכה לכתוב את אחת מאותן ביקורות ראשונות – מלקולם גלדוול מהניו יורקר**.

לו הייתי מספר לכם שב-1999 התפרסם במגזין יוקרתי מאמר שנפתח באנקדוטה מעניינת על הדינמיקה שבה הפך ספר צנוע לרב-מכר בזכות הפצה ויראלית, ושכותרת המשנה של אותו מאמר היתה "How the Information Age could blow away the blockbuster" ועוסק בהמשך באופן הקיצוני שבו מערכת ההמלצות של אמזון יכולה לשנות את שוק הספרות, סביר להניח שהייתם אומרים "1999? אתה בטוח? וואו, איך שהזמן רץ", מתוך אמונה שמהמאמר המדובר הוא "The Long Tail" של כריס אנדרסון שצמח מאוחר יותר לממדי ספר והפך לאחד המניפסטים הבולטים של הכלכלה החדשה.

אלא שהמאמר המדובר פורסם דווקא על-ידי גלדוול בניו יורקר, והפך מאוחר יותר לפרק בתוך "The Tipping Point" עוד מניפסט בעייתי מעט של אותו עידן חדש. המאמר של אנדרסון, למי שמתעקש, פורסם חמש שנים אחר כך, ב-2004. גלדוול, נדמה לי, לא סלח מאז לעצמו (על שהחמיץ את ההזדמנות לפתח את אותו מאמר בכיוון של אנדרסון) ובעיקר לאנדרסון (על שידע לנצל את הרגע).

בשנת 2006, כשיצא לאור ספרו של אנדרסון פרסם גלדוול מאמר נרחב בניו יורקר שגרם לי להרים גבה לא אחת במהלך קריאתו, גם בשל מה שנתפס בעיניי כסוג של עיוורון מוסרי (אחד הליקויים החמורים של אנדרסון לטעמי) וגם בשל התפתלות מיותרת ומוזרה סביב טבען של פונקציות התפלגות הסתברותיות. המונח The Long Tail אמנם נעדר מהמהאמר ההוא אבל גלדוול חוזר בו שוב ושוב אל המושג המתמטי הותיק והמקובל יותר של חוקי חזקה (Power Laws) שמתאר את גרף הזנב הארוך המפורסם של אנדרסון. תוך כדי אקרובטיקה לשונית ומתמטית תמוהה מדגיש גלדוול דווקא את מה שנתפס כהיפוכו של מודל הזנב הארוך – הדומיננטיות של המעטים (להיטים) בחוקי חזקה.

במבט לאחור נראה לי שההתעקשות של גלדוול לעסוק בחוקי חזקה היתה פתיחה של מאבק אישי בין שני הגורואים, מאבק שצף אל פני השטח עכשיו כשגלדוול קיבל את הזכות לבקר את ספרו החדש של אנדרסון.

כפי שהיטיבו לאבחן כמה מהמגיבים הראשונים על הפולמוס המתהווה – קל להתבלבל בין אנדרסון לבין גלדוול, במבחן קריאה עיוורת סביר להניח שתוכלו לשייך טקסט של האחד דווקא לשני. שניהם מתהדרים ברקע טכנולוגי שאמור להעניק סמכות פסאודו-מדעית לאבחנות התרבותיות שלהם. שניהם מצטיינים בשזירה של אנקדוטות לכדי מצג-שווא של תזה קוהרנטית, ושניהם, אולי מעל הכל, כבר הפכו לכוכבי-על שיכולים להרשות לעצמם לגבות סכומי עתק על הרצאות בהן ימחזרו שוב ושוב את אותן אבחנות***.

גלדוול, חשוב לציין, עושה עבודה מצויינת בהפרכת התזה העיקרית של אנדרסון, אולי מצויינת מידי. קריאה בביקורת של גלדוול, בצד כמה מחמאות חלקיות לסגנון האנדרסוני מעלה את המסקנה לפיה אנדרסון שוגה לחלוטין. חשוב לשמוע ביקורות כאלה, אבל הרעיונות של אנדרסון, כאמור, ראויים לדיון ביקורתי מעמיק יותר.

אנדרסון הגיב לביקורת של גלדוול בהערה עוקצנית בטוויטר שלו

Malcolm Gladwell New Yorker review of Free now out. You can read it for free; I guess he wouldn't approve.

ומאוחר יותר בפוסט מורחב בבלוג שלו. הבלוג של גלדוול אמנם רדום מעט לאחרונה, אבל שווה לעקוב אחריו בקרוב, כמו שציינו The Shadow Editors ב-The Awl

. This review is sort of like one digital avatar space-battling another, also.
It's like War of the Speaker's Bureaus.

הולך להיות כאן מעניין, הכינו את קוראי הרסס שלכם.

שחר, בלוג: תודעה כוזבת.

* וכבר הוא עומד, באופן משעשע מכדי להיות מקרי, במרכזה של שערורית פלגיאריזם – ציטוטים נרחבים מויקיפדיה מופיעים בו כאילו הם חלק מהטקסט ובלי מראה מקום (והנה ההסבר של אנדרסון)

** יש לי נטייה לנצל כל הזדמנות שבה יוצא לי להזכיר את גלדוול כדי להפנות שוב ליצירת המופת העיתונאית שלו על קטשופ.

*** אם ההערה הזו נקראת כמרירה משהו אתם צודקים, אבל יש לה לפחות צד משמעותי אחד. כשאנדרסון מדבר על שוק מוזיקה שיתבסס על חלוקה חינמית של הקלטות ורווח מהופעות חיות כדאי לעצור לרגע ולהרהר ברקע שממנו הוא נושא את הבשורה הזו. יצא לי להיות בלא מעט הופעות ש"המודל העסקי" שלהן היה הנסיון הנואש של חברי הלהקה למכור דיסקים (וחולצות, נניח) לקהל, אחרי שמועדון ההופעות כבר שלשל לקופתו את רוב ההכנסות ממכירת כרטיסים.

Earlier today The Pirate Bay announced that it would be acquired by Global Gaming Factory X (GGF) who are listed on the Swedish stock market. So, Pirate Bay users can not only share files but they can buy a share of the site as well.

Perhaps even more significant for the BitTorrent community is the thus far unreported decision to close down the BitTorrent tracker. Up until today Pirate Bay’s public tracker connected more than half of all BitTorrent users but this is about to change.

Pirate Bay’s Peter Sunde has informed TorrentFreak that the site will soon decentralize and stop running a BitTorrent tracker of its own. Instead they will encourage their users to use a yet to be launched third party tracker for their torrents.

To decentralize even further, the torrents that will be listed on the site wont be hosted on The Pirate Bay’s servers anymore. In the near future the site will use a new torrent hosting service that will store the torrents for them. This new hosting service will be open to other torrent sites as well and can be accessed through an API.

In the end The Pirate Bay is making these changes to ensure that the BitTorrent ecosystem stays intact no matter what happens, Peter Sunde told TorrentFreak. By decentralizing the different aspects they hope that BitTorrent users will be less reliant on the uptime of The Pirate Bay’s servers alone. The burden will now be spread among several independently operated services.

For now it remains a mystery what GGF CEO Hans Pandeya meant with “We would like to introduce models which entail that content providers and copyright owners get paid for content that is downloaded via the site.” That’s worrying to say the least.

In addition, GGF also acquired Peerialism who apparently have developed a new P2P distribution technology which will be used on The Pirate Bay. How this related to the new tracker and external torrent hosting remains unknown.

We’re trying to get confirmation and more details from GGF as soon as possible.

Update: According to Johan Sellström, the CTO of Global Gaming Factory, the plans have changed after Peter Sunde talked to us. “We had discussed closing it down initially so I think that’s why he said so. The plan is to use technology from Peerialism that makes bandwidth utilization more efficient and then it would not make sense to shut it down,” he said, adding. “Peerialism will modify the tracker but it will be backwards compatible. But all this is subject to change if for some reason it would not work. It is our ambition to do so.”

Post from: TorrentFreak

Software company Global Gaming Factory X (GGF) says it is in the process of acquiring The Pirate Bay and file-sharing technology company Peerialism. GGF claims to have the biggest network of internet cafés and gaming centers in the world.

The changeover of ownership is scheduled for August 2009, whereby GGF will take over the operation of the site.

The company says that after it has completed the acquisition it will launch new business models so that copyright owners get paid, which is clearly a huge diversion from TPB’s previous modus operandi.

“We would like to introduce models which entail that content providers and copyright owners get paid for content that is downloaded via the site,” said Hans Pandeya, CEO GGF.

“The Pirate Bay is a site that is among the top 100 most visited Internet sites in the world. However, in order to live on, The Pirate Bay requires a new business model, which satisfies the requirements and needs of all parties, content providers, broadband operators, end users, and the judiciary,” said Pandeya.

“Content creators and providers need to control their content and get paid for it. File sharers’ need faster downloads and better quality,” he added.

GGF will acquire the site’s domain names and sites for SEK 60,000,000 ($7.8 million) - SEK 30,000,000 in cash and the rest in newly issue shares.

File-sharing technology company Peerialism will also be acquired by GGF for a total of SEK 100 million, of which at least SEK 50 million will be in cash.

According to GGF, Peerialism has developed a new P2P distribution technology which will be used on The Pirate Bay. The technology is said to be backwards-compatible with BitTorrent although details are scarce at the moment.

At the time of writing, shares in GGF are up 155% - this will quickly become outdated, so check here for latest stats.

This is breaking news and this article will be updated constantly - please keep checking back.

Post from: TorrentFreak

Read more of this story at Slashdot.

This slide show presents eHarmony.com experience (one of the biggest dating sites out there) in using Amazon EC2 and MapReduce to scale their service.

Go to the Slideshare presentation